אני רוצה לספר לכם על חוויה שחוויתי ביום המשפחה :
ביום שישי אני הלכתי ליום המשפחה עם החברים שלי והכיתה שלי.
בשעה הראשונה הלכנו לחדר מוסיקה כאדי לפגוש את הסופרת והמחזאית נאוה מקמל עתיר.
שסיפרה לנו בעצם איך היא עשתה את הספר העדי של עדי
היא אמרה לנו:שבאה אליה אישה בשם רוזה שאמרה לה שהיא רוצה להביא לה סיפור שהיא תוציא לאור.
הסיפור התחיל ככה-לרוזה הייתה שרשרת שסבתא שלה נתנה לה והיא אהבה אותה מאוד.
הנאצים רצו לקחת את כל היהודים ורוזה ידעה שיקחו לה את השרשרת אז היא שמה אותה בתוך הפסנתר של אמא שלה.
ואז ראתה את רוזה אישה שהאישה הכירה את רוזה אבל רוזה לא הכירה אותה.
האישה ידעה שזאת הבת של המורה לפסנתר של הבת שלה.
האישה לא רצתה שיקרה לרוזה מה שקורה לשאר היהודים.
אז היא אחזה בה חזק עם ציפורניה והביאה אותה למקום של הנזירות לרוזה היה סימן ביד מהאישה שאחזה בה בציפורניה
היא הייתה צריכה לחקות נזירה אילמת שלוש שנים!!!
הייתה אישה אחת שכל הזמן ידעה שרוזה היא יהודיה ולא נזירה אילמת אחרי כמה שנים רוזה נהייתה פסנתרנית גדולה
והיו צריכים אותה להופעה בגרמניה ורוזה לא הסכימה לבסוף שיכנעו אותה.
כשנגמרה ההופעה אמרו לה שהם אולי ילכו לבית קפה וגם לזה רוזה לא הסכימה ושיכנעו אותה ואמרו לה לבחור בית קפה.
היא בחרה בית קפה.
היא לא ידעה בכלל למה היא בחרה אותו.
כשהיא נכנסה לשם היא ראתה את הפסנתר של אמא שלה בידיוק זה.
באה היתישבה עליו ופשוט ניגנה בעיינים עצומות.
כל האנשים היו סביבה והיא לא ראתה אותם בגלל שהיא עצמה עיינים ואז ביקשה מימישהו שירים איתה את הכנף של הפסנתר וסתם איש אחד שעמד שם עזר לה והיא מצאה את השרשרת.
זה היה החלק האהוב עלי.
בשעה השניה ירדנו לדוכנים קנינו דברים.
הייתה לנו גם הרצה על מרצדס קיבלנו תעודות והלכנו הבייתה
אני ממליצה ללכת ליום המשפחה כי:מהנה לשמוע סיפורים ולרדת למעתה לקנות בדוכנים.
ביום שישי אני הלכתי ליום המשפחה עם החברים שלי והכיתה שלי.
בשעה הראשונה הלכנו לחדר מוסיקה כאדי לפגוש את הסופרת והמחזאית נאוה מקמל עתיר.
שסיפרה לנו בעצם איך היא עשתה את הספר העדי של עדי
היא אמרה לנו:שבאה אליה אישה בשם רוזה שאמרה לה שהיא רוצה להביא לה סיפור שהיא תוציא לאור.
הסיפור התחיל ככה-לרוזה הייתה שרשרת שסבתא שלה נתנה לה והיא אהבה אותה מאוד.
הנאצים רצו לקחת את כל היהודים ורוזה ידעה שיקחו לה את השרשרת אז היא שמה אותה בתוך הפסנתר של אמא שלה.
ואז ראתה את רוזה אישה שהאישה הכירה את רוזה אבל רוזה לא הכירה אותה.
האישה ידעה שזאת הבת של המורה לפסנתר של הבת שלה.
האישה לא רצתה שיקרה לרוזה מה שקורה לשאר היהודים.
אז היא אחזה בה חזק עם ציפורניה והביאה אותה למקום של הנזירות לרוזה היה סימן ביד מהאישה שאחזה בה בציפורניה
היא הייתה צריכה לחקות נזירה אילמת שלוש שנים!!!
הייתה אישה אחת שכל הזמן ידעה שרוזה היא יהודיה ולא נזירה אילמת אחרי כמה שנים רוזה נהייתה פסנתרנית גדולה
והיו צריכים אותה להופעה בגרמניה ורוזה לא הסכימה לבסוף שיכנעו אותה.
כשנגמרה ההופעה אמרו לה שהם אולי ילכו לבית קפה וגם לזה רוזה לא הסכימה ושיכנעו אותה ואמרו לה לבחור בית קפה.
היא בחרה בית קפה.
היא לא ידעה בכלל למה היא בחרה אותו.
כשהיא נכנסה לשם היא ראתה את הפסנתר של אמא שלה בידיוק זה.
באה היתישבה עליו ופשוט ניגנה בעיינים עצומות.
כל האנשים היו סביבה והיא לא ראתה אותם בגלל שהיא עצמה עיינים ואז ביקשה מימישהו שירים איתה את הכנף של הפסנתר וסתם איש אחד שעמד שם עזר לה והיא מצאה את השרשרת.
זה היה החלק האהוב עלי.
בשעה השניה ירדנו לדוכנים קנינו דברים.
הייתה לנו גם הרצה על מרצדס קיבלנו תעודות והלכנו הבייתה
אני ממליצה ללכת ליום המשפחה כי:מהנה לשמוע סיפורים ולרדת למעתה לקנות בדוכנים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה